הרכבת דק בכוחות עצמיים, למי שאינו בעל מקצוע, יכול להיות פרויקט לא פשוט. חשוב להקפיד על הכללים הבאים:

1. בניית דק מחולקת לשני שלבים. הראשון, בניית הקונסטרוקציה כולל פילוס ועיגון. השני, עיגון הרצפה / הלוחות לקונסטרוקציה.
2. בישראל, מקובל לבנות את לוחות הרצפה בעץ אורן או איפאה. עץ האורן זול יחסית ושכיח והאיפאה יקר ונדיר יותר.
3. בבניית קונסטרוקציה לדק, עדיף להשתמש באורן מחוטא, למניעת פגיעה של חרקים ותולעי עץ.
4. נכון לבנות קונסטרוקציה צפופה (כ 40 ס”מ בין קורה לקורה) כשמשתמשים בלוחות בעובי 25 מ”מ (מידה לפני הקצעה) כרצפה. אפשר להרחיב במעט את המרווחים בין קורות הקונסטרוקציה כאשר משתמשים בלוחות רצפה בעובי 38 מ”מ (מידה לפני הקצעה).
5. יש לעגן / לבטן את הרגליים לקרקע, בין אם ביציקות בטון ובין אם בחיבור לקיר ע”י עוגנים כדי לאפשר קונסטרוקציה יציבה ואיתנה.
6. בבניית קונסטרוקציה על אדמה, כדאי לכסות את הקרקע (הנקייה מצמחיה / מרוססת) ביריעת ניילון שחורה למניעת צמיחת גידולים מתחת לדק.
7. את לוחות הרצפה כדאי ונכון לעגן במרווחים של כ 5 מ”מ זה מזה כדי לאפשר למים, לכלוך קל ואבק לרדת ולשקוע מתחת לפני הדק.
8. את לוחות הרצפה יש להתקין בכיוון ההפוך (ב 90 מעלות) מכיוון קורות, ולעגן את הלוח לכל קורה חוצה מתחת. העיגון חייב להתבצע בשני ברגים, בשני צידי הלוח, כדי למנוע עיוותים בעתיד.
9. טיפול בדק קיים – פעם בשנה: ניקוי מיטבי של המשטח ואחריו שימון (ע”פ ההוראות על החומר) של העץ בשמן איכותי לדק.

שימו לב: הרכבת פרגולה בכוחות עצמיים, למי שאינו בעל מקצוע, יכולה להיות פרויקט מורכב. מורכב, אך בהחלט אפשרי אם מקפידים על כמה כללים:

1. מקובל לבנות פרגולות מעץ אורן. זמין וזול יחסית. כדאי לרכוש קורות מוקצעות.
2. קורות אורן מתעוותות בשמש. אם קניתם קורות וטרם השתמשתם בהן, כסו אותן ביריעה כדי שלא יהיו חשופות לשמש, אחרת תקבלו קורות שאי אפשר לעבוד איתן.
3. את החיתוכים נכון וכדאי לבצע בשטח. קשה מאד עד בלתי אפשרי לתכנן ולחתוך הכל בדיוק מושלם במחסן העצים. הבדלי גובה (פילוס) ואורך של סנטימטרים בודדים קשה לחזות מראש.
4. נכון וכדאי לצבוע את הקורות לפני חיתוך או הרכבה. לפחות 2 שכבות. כדאי להשתמש בלכה מגוונת (מגינה בפני קרני UV) איכותית, על בסיס מים או טרפנטין. את השכבה האחרונה ניתן לבצע אחרי ההרכבה.
5. לפני הרכבה ואחרי החיתוך כדאי לצבוע את נקודת החיתוך של הקורה.
6. קיים בשוק מגוון רחב של אביזרי פרזול המקלים מאד בתכנון ובניית פרגולה. עיגון קורה לקיר, בין אם בתושבת ובין אם ישירות, תיעשה ע”י דיבל ג’מבו בקוטר 5/16 לפחות.
7. יש לתכנן את הפרגולה כך שכל חיבורי קורות יבוצעו כאשר עץ נשען / נתמך בעץ ולא על בורג (פיזור המשקל בין ברגים). לא מחברים קורת אורך ורוחב ע”י בורג.
8. קורות אורך חייבות להיות מחוברות ביניהן כדי שלא יתעוותו עם הזמן.
9. רצוי לצבוע פרגולה קיימת בלכה מגוונת כל שנתיים כדי לשמור עליה במצב תקין ונאה. הזנחת הצביעה תביא במהרה לעץ סדוק, יבש ומתפורר.
10. אין לצבוע עץ שעומד בחוץ (בשמש) בלכה שקופה (VARNISH). הלכה תתפורר ותתייבש, ולא יהיה ניתן לצבוע עליה בלכה מגוונת ללא ליטוש מוחלט.

ככלל אצבע: אם ארון הבגדים הרצוי הוא בגודל סטנדרטי, תמיד זול יותר לקנות מוכן מאשר לייצר באופן עצמאי. אולם, כשמדובר בארון שמידותיו אינן סטנדרטיות, ייצור עצמי זול משמעותית ביחס למחיר אצל נגר

רוחב תא

רוחב התא המקובל בארונות בגדים הוא 40 ס”מ או 80 ס”מ (דלת אחת או שתי דלתות). סטנדרט זה נוצר עקב גודל הפלטה וניצול החומר באופן מקסימלי. למעשה, רוחב התא האידיאלי הוא 60 ס”מ, מה שמקנה אפשרות ל 2 ערמות של בגדים למבוגרים ו 3 לילדים (מה שלא מתאפשר בתאים הסטנדרטיים).

עומק

העומק המקובל לארונות בגדים הוא בין 52 ל 60 ס”מ. עומק זה נובע מהמרחב הנדרש לתליית בגדים על מוט. החסרון בעומק זה הוא שאנשים נוטים לדחוף לתוך הארון שתי שורות של בגדים, מה שאמנם מייצר מקום אחסנה, אך מבחינה פרקטית יוצר אי סדר, בעיקר כשיש צורך למשוך בגד מהשורה השנייה. בשל כך, אם הארון המתוכנן אינו נדרש לתליית בגדים אלא רק למדפים, רצוי לתכנן את הארון בעומק של כ 40 ס”מ ולא בעומק המתקרב ל 60.

קונסטרוקציה

בארון בו מתוכננים מדפים ניידים, חובה לתכנן לפחות מדף אחד קבוע  שישמש תומך או קושרת לדפנות וימנע התרחבות ועיקום בדפנות הארון.

דלת ארון באורך מלא חייבת לפחות 4 צירים ע”מ לשאת את משקלה. 4 אולי יספיקו, אך עדיף 5. דלת שגובהה אינו עולה על 180 מספיק 3 צירים.

במה

כדאי לתכנן לארון גם סוקל (צוקל): תיבה המשמשת כבסיס לארון ומרימה אותו מעל גובה הרצפה. נהוג לתכנן את הסוקל בעומק שהוא פחות מן הארון בכ 3 ס”מ, בגובה של 8 ס”מ, כדי לאפשר הצמדה של הארון לקיר, מעל הפאנל.  כמובן שרגליים לארון, מפלסטיק, עץ או מתכת, יתנו את אותו אפקט ואפשר בהחלט להשתמש גם בהן, אם כי יש לתכנן את מיקומם נכון, כדי שיישאו את משקל הארון עליהם (ולא רק את משקל הפלטה התחתונה).

גובה

המידה החשובה והעיקרית שיש לקחת בחשבון היא גובה שולחן הכתיבה. הגובה הסטנדרטי הינו 75 ס”מ שכן מידה זו נוחה לכתיבה או להקלדה למרבית האוכלוסייה.

חד צדדי או דו צדדי

נקודה נוספת לתכנון בשולחן כתיבה היא ההבנה מהי מטרתו. האם השולחן הוא חד צדדי, דהיינו מוצמד לקיר (כמו שולחן כתיבה לילד) או שולחן דו צדדי שאפשר לשבת משני צידיו (כמו שולחן משרדי או דלפק קבלה).  ההבדל משליך על מיקום הקושרת המחברת בין רגלי השולחן.

החומר

ניתן לייצר שולחן כתיבה ממגוון חומרים

הטכניקה

הטכניקה הבסיסית והפשוטה ביותר היא שולחן המורכב מארבעה חלקים:

1. פלטה עליונה
2. 2 פלטות רגליים
3. פלטה אחת כקושרת ביניהן.

את החיבורים ניתן לעשות בעזרת זויות פלסטיק או פלדה וברגים קטנים. חשוב שהקושרת המחברת בין שתי הרגליים, תהיה צמודה גם לפלטה העליונה ע”מ לייצר משענת איתנה לפלטה העליונה.

אז איך מתחילים לבנות ספרייה?

לספריות אין גדלים סטנדרטיים, ולכן הן נבנות במגוון גדלים ובמגוון רחב של חומרים.

אז הנה שלושה כללי אצבע שיוכלו מאד לעזור לכם בעת בניית ספריה:

1. עובי חומר הגלם

מדף לספרים שאורכו יהיה מעל 70 ס”מ, כדאי לייצר מעץ שעוביו 27-28 מ”מ.

מדף לספרים במידה קטנה מ- 70 ס”מ יכול להיות בעובי הסטנדרטי של 17-18 מ”מ.

הסיבה לכלל הזה היא שלמדפים ארוכים מדי עשויה להיווצר “בטן”.

בכל זאת, ספרים הם דבר כבד…(ולאו דווקא אם קוראים טולסטוי…)

2. עומק

עומק ספריה סטנדרטי הינו 30 ס”מ. מאידך, בפועל עומק הספרים אינו עולה בדרך כלל על 20 ס”מ.

לכן, בתכנון ארון בהרכבה עצמית כדאי לתכנן עומק של 20 או 24 ס”מ (מתוך הנחה שנרצה ניצול מקסימלי של הפלטה שרוחבה 122 ס”מ) ולא 30 ס”מ.

כך נחסוך עלויות של חומר וכן מקום בחדר בו תוצב הספרייה.

3. קונסטרוקציה

מדפים:
עלינו החליט מראש האם כל המדפים יהיו קבועים או שחלקם יהיו ניידים. בתכנון ספרייה בעלת מדפים ניידים, חובה לתכנן לפחות מדף אחד (מלבד העליון והתחתון) שיהיה מקובע וישמש כקושרת בין שתי הדפנות, למניעת התרחבות המפתח שבין צדי הספרייה ונפילת המדפים.

גב:
כדאי לתכנן גב לספרייה. זה נכון מבחינה קונסטרוקטיבית.  אם לא תכננתם לספריה גב, חובה לקבע אותה לקיר היטב.

בסיס:
כדאי לתכנן לספריה גם סוקל (או צוקל). סוקל היא התיבה המשמשת כבסיס לספריה ומרימה אותו מעל גובה הרצפה. נהוג לתכנן את הסוקל בעומק שהוא פחות מן הספריה בכ 3 ס”מ, בגובה של 8 ס”מ, כדי לאפשר הצמדה של הארון לקיר, מעל הפאנל. כמובן שרגליים לספרייה- מפלסטיק, עץ או מתכת, יתנו את אותו אפקט ואפשר בהחלט להשתמש גם בהם.

עדיין מתלבטים? או זקוקים לייעוץ והכוונה נוספים?

מוזמנים להתייעץ!

בחירת חומר

החומר המקובל לבניית מיטה בישראל, הוא עץ אורן מוקצע, אותו ניתן להשיג במגוון חתכים וגדלים. הוא ניתן לעיבוד, שיוף וצביעה.

מידות

אורך מזרון סטנדרטי הוא 190 ס”מ (מלבד מיטת תינוקות או מיטת מעבר). רוחבי המזרנים אמנם משתנים ונעים בין 70 ס”מ לבין 200 ס”מ, אך המידה המקובלת ביותר לרוחב מיטה לנוער ומבוגרים הינה 80 ס”מ.

מקובל לתכנן את הבסיס באחת משתי תצורות:

1. פלטת עץ שתהיה עבה מספיק כדי לא לקבל “בטן” (ומחוררת, כדי שתאפשר אוורור למזרון).
2. “סלאטים“ (פסי עץ לרוחב המיטה). במיטה שאורכה 190 ס”מ, נכון לתכנן 11-12 סלאטים ברוחב של כ 10 ס”מ כדי שיתנו בסיס איתן לאורך המזרון.

גובה קו המזרון מהרצפה צריך להיות כזה שנער או מבוגר יוכלו  לשבת על המיטה, עם רגליים על הרצפה, לכן מקובל לתכנן מיטה כאשר הקו העליון של המזרון יהיה בגובה של כ 40 ס”מ מהרצפה.

בנייה בחלקים

נקודה נוספת המחייבת מחשבה בבניית מיטה היא יכולת ההובלה שלה, דהיינו, לבנות אותה באופן כזה שניתן יהיה לפרק אותה ולהוציא אותה מהחדר / מהבית ולהרכיבה במקום אחר. מקובל לבנות את המיטה בשלושה חלקים עיקריים. ראש המיטה; רגלי המיטה; וגוף המיטה כחלק נפרד.

ראש המיטה ורגלי המיטה יהיו בנויים מרגליים של קורת אורן 70/70 (יש לזכור ש 70 מילימטר זו מידה לפני הקצעה. המידה בפועל תהיה משהו כמו 62-63 מ”מ), וקושרות ביניהן, לרוב מאורן 38/150. ראש המיטה יהיה גבוה במקצת מרגלי המיטה, אך הרוחב של שניהם, זהה.

גוף המיטה יהיה גם הוא מקורות אורן של 38/150 (עבה ורחב מספיק כדי למנוע שבירה בגלל עודף משקל במרכז המיטה), כאשר בשולי קורות האורך (מבפנים, למטה), לכל האורך מחובר אורן 25/50 (לאטה) כדי לשמש כמדרגה להשענת ה”סלאטים”.  את שתי קורות האורך מחברים 12 סלאטים של אורן 25/100 באורך המתאים בדיוק לרוחב המזרון.

ההרכבה – את שלושת החלקים מרכיבים בעזרת פרזול המכונה “מחברי מיטה”. המדובר במעין זווית מתכת פינתית בעלת תושבת פנימית המתחברת בעזרת בורג הידוק. מחברי המיטה קלים להרכבה ולשימוש חוזר.

תכנון חיתוך פלטות

פלטות עץ מגיעות מהיצרן בגודל של 244/122. כשמתכננים חיתוך לפלטה יש לקחת בחשבון שכל חיתוך “לוקח” משהו כמו 3-4 מ”מ (בהתאם לעובי הלהב). בנוסף, לפני תחילת חיתוך הפלטה נוהג הנגר “לנקות” את הפלטה לכל אורכה (כדי להסיר פציעות ופגיעות שהתרחשו במהלך ההובלה או האחסנה) ובכך מחסיר עוד כמה מילימטרים נוספים ממנה.

לכן, בדרך כלל ניתן להוציא מפלטה של 122, 2 פסים ברוחב 60. קשה יותר להוציא מפלטה כזו 3 פסים של 40 ועוד יותר קשה להוציא 4 פסים של 30.

טיפ: בעת התכנון, יש להוריד מראש כמה מילימטרים מרוחב כל פס. לדוגמה: בתכנון ספרייה בעומק 30 ס”מ, כשהמטרה היא להפיק מתוך הפלטה 4 פסים של 30 ס”מ, נהוג לתכנן מראש את ארבעת הפסים למידה של 29.5 ס”מ, מה שמבטיח את השלמות והתקינות של הפסים.

קנטים

בעת סימון הגדעים עליהם אנו רוצים לבצע הדבקת קנטים, כדאי לתכנן את ההדבקה על הפס המלא ורק אחר כך לחתוך את חיתוכי הרוחב. זה מבטיח קצוות נקיים והדבקה טובה יותר.

גימור עץ טבעי (אורן)

כדאי לבצע גימור על עץ טבעי ולא להשאירו גלוי, זאת כדי למנוע לכלוך, פגיעות ושריטות.

ישנן כמה טכניקות גימור מקובלות:

ליטוש –
הליטוש מתבצע בהדרגה – מתחילים בנייר בעל גרעין יחסית גס, 120-180 (בהנחה שהעץ מוקצע) יתאים. לאחר מכן כדאי ללטש בנייר בעל גרעין עדין יותר, 220-280 בדרך כלל.  לאחר סיום הליטוש כדאי לעבור על כל חלקי המיטה עם סמרטוט רטוב (המים / הרטיבות גורמים לסיבי העץ הנותרים להשתחרר ולעלות כלפי מעלה) ולאחר שהעץ מתייבש, יש ללטש שוב עם נייר בעל גרעין עדין – 220-280.

גימור בגוון טבעי –
לאחר הליטוש, יש לנקות את כל האבק מהעץ (בעזרת סמרטוט לח) ולאחר מכן לצבוע בשכבת לכה שקופה. ישנן לכות על בסיס מים או על בסיס טרפנטין, יש בגימור מט ובגימור מבריק – בחרו את המתאים לכם.  לאחר ייבוש השכבה הראשונה, כדאי לצבוע שכבה שניה. יש להקפיד על הוראות הצביעה של כל לכה.

גימור בגוון –
לאחר ההכנה והליטוש ואחרי ניקוי העץ מאבק (אף לפני שלב הלכה השקופה) יש לצבוע בשכבה עדינה של לכה בגוון שבחרתם. לקבלת גוון כהה יותר, יש ליישם שכבה נוספת של גוון. מקובל ליישם את שכבת הגוון בעזרת ספוג מצופה בבד כותנה, ע”מ להגיע לגוון אחיד וללא צבע עודף. מומלץ ל”הכניס” את הגוון בלחץ ולספוח את יתרת החומר.

גימור בצבע אטום –
לאחר ההכנה והליטוש (ראו למעלה) ואחרי ניקוי העץ מאבק, יש ליישם שכבה של יסוד לעץ (לבן בדרך-כלל). לאחר הייבוש של צבע היסוד יש ללטש קלות, לנקות את העץ מאבק, ולאחר מכן ניתן ליישם שכבות של צבע עליון אטום (בסיס מים או בסיס טרפנטין) עד להגעה לגוון הרצוי.  אין צורך ליישם לכה על הצבע האטום.